ריפוי ספונטני של קרע מלא ומבודד ברצועה המוצלבת הקדמית בברך

עבור חלק לא מבוטל מעמיתיי, וכך גם בתודעה הציבורית, אבחנה של קרע מלא של הרצועה המוצלבת הקדמית (ACL) נתפסת כמעט כמילה נרדפת לצורך בניתוח לשחזור הרצועה.

ולא היא.

מניסיוני הקליני ומהספרות הרפואית שהתפרסמה בשנים האחרונות עולה כי קרע מלא ומבודד של הרצועה המוצלבת הקדמית עשוי להחלים באופן ספונטני, ובחלק מהמחקרים הודגם ריפוי בכ־30% מהמקרים (תמונה).

זהו נתון משמעותי - ולמרבה הפלא, רבים מהמטופלים המגיעים אליי לקבלת דעה שנייה שומעים עליו ממני לראשונה.

אין פירוש הדבר שכל קרע מלא יחלים, ואין פירוש הדבר שלעולם אין צורך בניתוח. יש בהחלט מטופלים שבהם שחזור הרצועה הוא טיפול הבחירה. אולם עצם קיומו של קרע מלא ב-ACL אינו, כשלעצמו, הוריה (אינדיקציה) לניתוח.

לכן, לדעתי, מטופל שאובחן אצלו קרע מלא של ה-ACL צריך לדעת שקיימת גם אפשרות של טיפול שיקומי, שיביא לריפוי של הרצועה, ולברך יציבה ומראה תקין שלה בבדיקת MRI.

ומה באשר לחשש משחיקת הסחוס בעתיד?

גם כאן התמונה מורכבת יותר מהמקובל לחשוב. שחזור ה-ACL אינו "תעודת ביטוח" מפני אוסטיאוארתריטיס (OA). שינויים ניווניים עלולים להופיע במהלך השנים הן לאחר טיפול ניתוחי והן לאחר טיפול שאינו ניתוחי.

יתרה מזאת, מהספרות מתחילה להצטייר אפשרות מעניינת: כאשר הרצועה מחלימה תוך שמירה על רציפות אנטומית טובה והברך יציבה מבחינה קלינית, ייתכן שגם הסיכון לשינויים ניווניים בעתיד יהיה נמוך יותר. לשאלה זו עדיין נדרש מעקב ארוך טווח.

השורה התחתונה פשוטה: קרע מלא של ה־ACL אינו בהכרח כרטיס כניסה לחדר הניתוח.

לפני שמחליטים על שחזור, ראוי להכיר את האפשרויות, לתת מקום לשיקום ולמעקב, לרבות בדיקות MRI, וכאשר הדבר מתאים - רק אז לקבל החלטה מושכלת.

תמונה: קרע מלא במרכז הרצועה המוצלבת הקדמית (מימין) עם ריפוי ספונטני (משמאל) לאחר תשעה חודשים של  שיקום.